"עוֹד צָמֵא לְעֵינַיךְ, רָעֵב לְצְחוֹקֶךְ,
 אֶל חם יְרֵכַיךְ וְאֶל חֵן הִילּוּכֵךְ...
 לוּ קָרָאתְּ לִי לָבוֹא, לוּ בָּחַרְתְּ אוֹתִי שׁוּב
 הַכְּאֵב הַיָשָׁן... אַךְ מַה זֶה חָשׁוּב."
 
  באתי אליך בשבילי הכפר
ענן עם הרוח נישא ועבר,
תרנגול שקרא וחמור שנער
הגשם הביא את ריחות העפר.

ילדה שהקיצה שאלה שאלה
בהנהלה אמרו שדעתך קלה,
פלח ירח בפרדס עלה
כשבאתי אליך אחותי כלה.

אה, אה, אה...

באתי אליך והייתי אחר
גללתי לך אבן מפי הבאר,
גלגלנו סגריה זה התחיל לדבר
והאש לא כבתה, אני עוד בוער...

עוד צמא לעינייך, רעב לצחוקך
אל חום ירכיך ואל חן הילוכך
אך הסתיו כבר מביא עוד עני אל פיתחך
את עושה סימנים, רוצה שאלך.


פתחת לי דלתות ומבלי שארגיש,
איך בין הסדן לבין הפטיש,
לקחת שבר כלי ועשית אותו איש
מן הדרך הוא בא וישוב אל הכביש

אל ערים הומיות, מהומת תגרנים
המולת מדרכות, חגיגת אביונים
מוכרים וקונים, הורסים ובונים -
אבקש את פניך בכל הפנים.

אה, אה, אה...

ישבתי הבוקר בצל החרוב
חולם בהקיץ, הוזה וגנוב
לו קראת לי לבוא, לו בחרת אותי שוב...
הכאב הישן, אך מה זה חשוב.

כי באתי אליך אז הייתי אחר
גללתי לך אבן מפי הבאר
גלגלנו סיגריה, זה התחיל לדבר
והאש לא כבתה, ואני עוד בוער!

אה, אה, אה...

באתי אליך כמו עלה נידף
באתי אליך, מה קוראים, מחופף...

באתי, לא יודע לעבור את הסף...

אה, אה, אה...

כשבאתי אליך אחותי כלה

אה, אה, אה...

הוי, איזו תקופה...

באתי אליך... הייתי אחר...