"לְרֶגַע זֶה תָּפַס אוֹתָה, הִרְגִישָׁה חָשׂוּפָה,
 יַלְדָּה קְטַנָּה עַל שְׂפַת הַיָם שֶׁרָצָה יְחֵפָה.
 יֵשׁ צְעָקָה נֶחֱנְקֶת
            מִסּוֹף הָאָרֶץ עַד סוֹפָה."
 
  תפסתי ראש על יין... כן, השמחה בעיצומה
צחוקים, קריאות ביניים מתערבבים למהומה
הערב הפסנתרן נותן במרץ את הטון
ומן הבר שלחו לו בשלישית משקה ראשון
'אל תעמוד בפתח, ברוך הבא למועדון'.

דייל יפה עיניים ודוגמנית די מצליחה
הסתודדו בחושך בסוגיית 'אצלי או אצלך?'.
עשן חריף, סיגריות, שיעול תוצרת חוץ
'תביא עם הקרח איזה משהו חמוץ'
עשר שנים הערב מאז עזב את הקיבוץ.

בחוץ העיר מוטלת איזה סבך של סמטאות ועלטה,
האזרחים ההגונים טומנים אקדח מתחת למיטה.
הרוח מביאה געגועים משיחיים
לרחוב המשובץ בחלומות תנכיים,
ניידת משטרה ומשמרות אזרחיים.

האלמנה שושנה אז הזמינה ספל יין מן הבר,
חלצה את נעליה ושפשפה עקב במהורהר.
חשבה על החיים ומה הביאו בשבילה
חמש שנים מאז שבעלה בתעלה -
ענן על פני פניה כאילו צל כבד עלה.


"עלה לי די ביוקר," אז גנח יהלומן בקול רצוץ,
מביט איך אצבע יהלום זוחלת על ברכו של גבר גוץ.
מעבר לדלפק נמלק בקבוק אחר בקבוק
הדוגמנית כשלה לשירותים, תפסה גיהוק,
והפסנתרן מזיע ומנגן אחוז דיבוק.

שוב סבבה הדלת, חורקת על צירה כמו תמיד,
האלמנה שושנה קפאה פתאום בלי נוע ובלי ניד
עיניים הזדקפו לראות ונחפזו לשוב,
חשבו אולי יבוא בפתח מישהו חשוב
רגע שחולף הרי אף פעם לא ישוב - - -

צמרמורת שחלפה וקול לחש לה... תנשמי עמוק...
הצחוק מן השולחן משמאל נשמע פתאום כאילו הוא רחוק,
לרגע זה תפס אותה, הרגישה חשופה,
ילדה קטנה על שפת הים שרצה יחפה -
יש צעקה נחנקת מסוף הארץ עד סופה.

הזיכרון הוא כמו ליצן - זקן, נואף ומהתל
'תשתי עוד כוס או שתיים, מותק, לא תרגישי עוד את ההבדל'
האם היה תמים מידי? אולי היה נועז?
המחשבה עושה לה בידיים עור ברווז,
מה טעם לעסוק במשחקים של אם ואז.


"אז מה תשתי, חבובה? את יודעת שחיים רק פעם אחת,"
היהלום אמר לה עם חיוך כמעט שמונה עשר קראט.
היו לו בארנק זוג כרטיסים למוזמביק
עמוק במשקפיים הסתתר נואף ותיק,
אמרו עליו שפעם, כן... אבל סגרו לו את התיק.

במודעות כתוב שהחיים כל-כך יפים
מלצר הביא לה יין, והם פתאום נראו לה מעייפים.
מנשק'ה הקבלן, שלשולחן איתו ישבה,
חושב על החיים לפי מטר מרובע -
האלמנה שושנה פתאום הרגישה עצובה.

בחוץ עולה השחר, במדרכות מפציע אור ראשון
וכשיוצאת השמש אז יהלומים שוכבים לישון.
דייל ודוגמנית חמקו מזמן באין רואים,
מעבר לפסנתר מקהלת קולות צבועים,
עוד יום סדיר עולה על ארץ מילואים.

עוד יום סדיר עולה על ארץ מילואים.

עוד יום סדיר עולה על ארץ מילואים.


בהישמע אזעקת אמת...