"בִּרְחוֹבוֹת הַנָּהָר הוּא נוֹדֵד הֲלִיכָה מִתְּנַדְנֶדֶת
 הוּא הוֹלֵךְ לְאָרְכָּם מְקַוֶּה שֶׁיַּמְרִיאוּ לְאַט
 וּבֻבַּת הָעֵץ הַיָּפָה תָּבוֹא לִקְרָאתוֹ מְרַקֶדֶת
 וְתָאִיר לִקְרָאתוֹ בְּעֵינֶיהָ שֶׁהָיוּ יָפוֹת בִּמְיֻחָד"
 

איור: אוריין רוטבליט

החצוצרות עכשיו. הכינורות. הצ'לו...
האור המתעמעם על מסך הקטיפה
הוא עונד את הלב השבור הגזור בקרטון
ויוצא לו -
הליצן הזקן התאהב בבובת העץ היפה

ברחובות הנהר הוא נודד הליכה מתנדנדת
הוא הולך לאורכם מקווה שימריאו לאט
ובובת העץ היפה תבוא לקראתו מרקדת
ותאיר לקראתו בעיניה שהיו יפות במיוחד

היא היתה יהירה כמובן כי ידעה מה יפה היא
לא פיזרה מיופייה הנדיר במקום שראוי לקמץ
הליצן הזקן בלילות בשנתו נדדה היא
שעליה חלם שתבוא לחבקו בזרועות העץ

בת הים שאהב בנעוריו ואבדה לו במים
היא השאירה לו ים בלבו הפועם
ומחרוזת צדפים
שבובת העץ היפה עפעפה מולה בעיניים
שהיו יפות במיוחד ואמרה הם בכלל לא יפים

הוא ידע שהזמן סבלני בהרבה מן היופי
הוא ממתין, יש לו זמן, הוא יגבה
את מחיר היהירות
אבל הוא מין ליצן שכזה וזקן ובלי אופי
וביופי, חבל על הזמן, התאהב במהירות

החצוצרות עכשיו. הכינורות. הצ'לו...
האור המתעמעם תוסיף גם את העוד
הוא עונד את הלב השבור הגזור בקרטון
ויוצא לו -
הליצן הזקן התאהב והולך לאיבוד

בנעלו הקרועה הוא הולך הוא קרח ללא המצנפת
ובלי כובע ליצן הוא מצחיק ופניו בלי מסכה
ורוחו משוטטת על פני התהום מטורפת
הוא בכה כשצחק וצחק כשבכה ובכה

בין שכונות הדלות החובקות גם בושה וגם עוני
מקדשי המסחר מוארים באור יקרות
מוצרים של פולחן נשלפים מבהיקים מקרטונים
זה קרטון מצוין הוא חשב לבנין תפאורות

שוב האור על מסך הקטיפה הכינור והצ'לו
הליצן הזקן עוד זוכר ויודע את כל השורות
כן עכשיו היא תבוא לחבקו, כך כתוב
או נדמה לו
היא תחוש לקראתו והנה זרועותיה שבורות

החצוצרות עכשיו. הכינורות. הצ'לו...
האור המתעמעם על מסך הקטיפה
הוא עונד את הלב השבור הגזור בקרטון
ויוצא לו -
הליצן הזקן התאהב בבובת העץ היפה.