"מְעַשֵׁן לִי מִקְטֶרֶת בְּכּוֹבַע מִצְחִיָה
 הַיָם שֶׁיִהְיֶה הוּא הַיָם שֶׁהָיָה
 וְהֲשֶׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת בְּתּוֹכִי בְּרָכּוּת
 אֵיךְ אֶתֵּן לַאַהֲבָה הַזאת לָמוּת?"
 

איור: אוריין רוטבליט

שוב השמש שוקעת אל ים הפרידה
והספינה טובעת זהו סוף האגדה
קפצי אל המים הם לא כל כך קרים
את יודעת לשחות את תגיעי לחופים אחרים

ואני אשאר פה בתא הקברניט
ארד עם הספינה שלי עד לקרקעית
אין לי חוף לעגון בו וגם כוח בי אין
כאן ימצא לו מנוח הלב הזקן

מעשן לי מקטרת בכובע מצחיה
הים שיהיה הוא הים שהיה
מתערסל עם המים וצולל ברכות
איך אתן לאהבה הזאת למות?

כבר אבד לי הקשר ודממה באלחוט
לבדי משוטט על גשר הפיקוד
בספינה הריקה אף עכבר לא נותר
והמים חודרים לחרטום הנשבר

גם התורן קורס, המנוע מושבת
רעועה ודולפת כבר נוטה על הצד
המסע מסתיים פה כן היה בו סיכון
שהבנתי היטב כשעלית לסיפון

אם אביט במשקפת אראה שם אותך
את כמעט והגעת אל החוף המובטח
ואני אל שתיקת הדגים ברכות
איך אתן לאהבה הזאת למות?

התקוות שהיו לי חלומות של ימאים
הסירנה לי שרה מזמורי רפאים
נעלמה הנימפה כמו דמות ערפל
נטרפה הספינה, אל-הים שוב היתל

בסופות כבר צלחתי ובימים סוערים
ספינתי כבר חצתה בגלים אדירים
ותמיד עם השחר הסתמן לי באופק נמל
מה קרה שפתאום לא איכפת לי בכלל?

מעשן לי מקטרת בכובע מצחיה
הים שיהיה הוא הים שהיה
והשמש שוקעת בתוכי ברכות
איך אתן לאהבה הזאת למות?